מבצע “בית וגן”, או כפי שהוא נקרא בפי הפלסטינים “גבורת ג’נין”, חשף את מה שכבר היה ידוע לפלסטינים ולישראלים רבים: הרשות הפלסטינית מתקשה למשול במחנות הפליטים בג’נין ובשכם. אלה נהפכו מזמן לאזור אקס־טריטוריאלי, שפועלות בו מיליציות חמושות של הג’יהאד האיסלאמי, חמאס וגדודי חללי אל־אקצא של תנועת פתח. צעירי המחנות, ובעיקר מי מהם המשתייכים לתנועת פתח, אולי לא חוו את אינתפאדת אל־אקצא, אך גדלו על מורשת הקרב של “גיבוריה השהידים”. הם מסרבים להיות בנים חורגים של אמא רמאללה הנהנתנית ובניו של אב פלסטיני מנוכר ומנותק, שנטש אותם לגורלם — אינו מגן עליהם ואינו דואג לפרנסתם, אלא עסוק בחיי תפנוקים ומותרות.
צעירים אלו זועמים על מחמוד עבאס, והם החליטו לאחוז בנשק לא רק כלפי חיילי צה”ל והישראלים, אלא גם כלפי סמלי השלטון הפלסטיניים. הם משתפים פעולה עם “גדוד ג’נין” של הג’יהאד האיסלאמי וחברים בחדר המבצעים המשותף שנפתח בג’נין זמן קצר לאחר בריחת ששת האסירים מכלא גלבוע. מבצע “בית וגן”, שגרם הרס רב במחנה, העצים את זעמם.
אחרי 11 שנות נתק החליט עבאס לפגוש אותם פנים אל פנים במחנה הפליטים בג’נין — אך גם בדרך אל המחנה היה אפשר להבחין שבפתח לא הפנימו את גודל השעה, ושהם מוסיפים להתגושש. היריבות בין ג’יבריל רג’וב, חוסיין א־שייח’, מאג’ד פארג’ ומחמוד אל־עאלול ניכרה היטב במקום שתפס כל אחד מהם ליד עבאס או במרחק ממנו בעת הביקור. א־שייח’ לפת אליו בחיבוק דוב את פארג’ ואת עבאס, וכשרג’וב ניסה להתקרב לעבאס, נוצר ביניהם “קרב” דחיפות קל, ורג’וב נשאר מאחור. גם אל־עאלול נשאר לעמוד מאחורי עבאס, ולא לצדו.
מלבד התחרות הפרסונלית יש גם תחרות טריטוריאלית בין רמאללה, שכם וג’נין על התואר ההרואי “אייקון מאבק השחרור הלאומי”. עבאס בחר לתת אותו לג’נין כדי להשיב הביתה את הבנים של תנועת פתח, אחרי שהחלו לרעות בשדות היריבים הפוליטיים — חמאס, הג’יהאד האיסלאמי (גא”פ), חיזבאללה ואיראן. דגלי חמאס וגא”פ הוסרו מפתח המחנה ונשלח מסר: מי שיעז לפגוע באחדות הלאומית, תיגדע ידו.
אמנם ג’נין זכתה בתואר הנכסף, אך בשכם סירבו למחול לה על הגירוש המביש של מחמוד אל־עאלול, יליד שכם. אל־עאלול, סגן של עבאס, גורש בבושת פנים מטקס ההלוויה במחנה הפליטים בג’נין ל–12 הפעילים שנהרגו במבצע “בית וגן”. קריאות הצעירים בג’נין “החוצה, החוצה” ו”בושה, בושה” אל מי שנחשב בעיני פלסטינים רבים לפטריוט עוררו כעס רב בקרב אנשי פתח בשכם. גם בתקשורת הפלסטינית סברו שלא כך מתייחסים למי שהיה מעורב בחטיפה של שמונה חיילי נח”ל והביא לידי שחרור 6,000 אסירים פלסטינים (1982); שהיה יד ימינו של חליל אל־וזיר (אבו ג’יהאד) באינתיפאדה הראשונה ושאיבד בן באינתיפאדה השנייה; שתומך בסיום הפילוג הפלסטיני, ולשעבר שר העבודה בממשלת חמאס (2006).
התגובות לא איחרו לבוא, ובסרטון שהופץ נצפו חמושים מאיימים על בעל חנות בשכם המזוהה עם חמאס שיסגור את החנות פן יבולע לו. גם תאופיק טיראווי, לשעבר ראש המודיעין הכללי, שלמד לתואר שני באוניברסיטת אל־נג’אח בשכם, נצפה נוזף בפעילי פתח על שלא חתכו את לשונו של מי שדיבר בגנות פתח וגירש את אל־עאלול.
במחנה ג’נין היה מי שקלט את המסר ומיהר להתפייס עם אל־עאלול, בן שכם ויורש פוטנציאלי של עבאס. בחזרת אל־עאלול למחנה הפליטים בתפקיד “המשקם” גלום מסר לאנשי ג’נין: שכם היא אחות לנשק, בג’נין זקוקים לה, ולא כדאי להסתכסך עם מי שאולי תוציא מתוכה את נשיא פלסטין הבא. מורשת הקרב של מחנה הפליטים ג’נין נחשבת בעיני פלסטינים רבים למורשת של גבורה ושל עמידה נחושה — ובכלל זה קרב יעבד בין הבריטים לחמושים בהנהגת שייח’ עז א־דין אל־קסאם (1935), מבצע “חומת מגן” (2002), ועתה מבצע “בית וגן”.
המאבק בין ג’נין לשכם איננו נחלת הפוליטיקאים בלבד — הוא נוכח גם בשיח של אמהות ה”שהידים”, שמקצתן אף מוכנות להסתכן בקרע משפחתי ולהציב את ג’נין מעל לשכם. למשל, כשאמו של אבראהים א־נאבולסי, ממנהיגי “גוב האריות” בשכם — שנהרג בידי כוחות הימ”מ בשנה שעברה — התבקשה ב”אל־ג’זירה” לומר כמה מילות פרידה מבנה, אמרה: “יא אבראהים, אתה מזרע ג’נין… גיבור בן של גיבורים… שגדל במשפחה לוחמת ומקריבה… ויש עוד מאה אלף אבראהים שישלימו את הדרך שלו, דרך הג’יהאד”. כלומר האם, ממשפחת אל־ג’ראר מג’נין, העדיפה לשייך את בנה לבני משפחתה — ולא למשפחת האב משכם, המשרת במנגנוני הביטחון הפלסטיניים שמשתפים פעולה עם ישראל.
נראה כי היחיד שקלט את המסר של צעירי פתח במחנות הפליטים בג’נין ובשכם הוא אל־עאלול, והוא שניער את יושבי רמאללה מרבצם. צריך לזכור שתנועת פתח בחרה בדרך המדינית אחרי עשרות שנים של מאבק מזוין. כדי למנוע מצעיריה לשוב לשם על ישראל והרשות הפלסטינית להשיב להם את הכבוד הלאומי והאישי ולממש את פתרון שתי המדינות.
פורסם לראשונה ב-הארץ, 16.07.2023
