במרץ 2021 נפגשו אקטיביסטים פלסטינים וערבים בזום לזכרו של באסל אל־אערג’, שנהרג בעת עימות מזוין עם חיילי צה”ל (2017). אל־אערג’ נחשב למי שסימן את שיבת “המשכיל המתנגש” והדינמו של קבוצות מחאה פלסטיניות (אל־חראכ אל־שבאבי) שהחלו לפעול בעשור השני של שנות האלפיים ופעילותן הגיעה לשיא במהלך מבצע “שומר חומות”.
אל־אערג’ רצה להוציא את המשכיל הפלסטיני מאזור הנוחות שלו (על הכורסה בסלון), ולהביאו לתרגם את ההגות המהפכנית למעשה, כשהוא אוחז בנשק ונלחם באויב הציוני. לשם כך הוא יצר קשרים הדוקים עם צעירים ערבים ופלסטינים בגולה, בגדה המערבית ובישראל. הוא חשף את הצעירים לספרות מהפכנית וצבאית, ולימד אותם כיצד לנצל את ידיעותיהם לטובת אחדות לאומית וניהול מיטבי של המערכה הצבאית העתידית.
השחרור הלאומי, הסביר, מתבסס על התרבות הערבית והשיבה אל האדמה. חבריו הודו לו על האמונה שנטע בהם ביכולתם לחולל שינוי, וריססו על הקירות את אמירותיו, בנוסח: “אל תחלמו על עולם מאושר כל עוד ישראל קיימת”.
שבעה חודשים לאחר המפגש לזכרו יצאה לדרך תנועת “הדרך המהפכנית החלופית” (אל־מסאר אל־ת’ורי אל־בדיל), שאותם אקטיביסטים היו חלק ממנה. כישלונה של התנועה הלאומית הפלסטינית בהשגת היעד שהוגדר באמנה הלאומית מ–1968 — שחרור כל פלסטין מהים עד הנהר — וכן ריקון המוסדות הלאומיים הפלסטיניים מתוכניהם המהפכניים; כישלון ועידת מדריד (1991); הסכמי אוסלו (1993–1995) והתפתחות תרבות של תבוסה וכניעה עמדו ברקע הקמת התנועה. לכך נוספו ההסכמים של ישראל עם מדינות ערביות והרצון להשיב את הבעיה הפלסטינית לסדר היום הבינלאומי.
מאז הקמת התנועה חבריה מפיצים את ההגות המהפכנית של ע’סאן כנפאני, ודיע חדאד, פתחי שקאקי ואל־אערג’, כדי לעצב מחדש את הזהות הלאומית הפלסטינית; הם מטמיעים את השיח האקטיביסטי בקרב סטודנטים צעירים, ויוצרים שיתופי פעולה בין פעילים פלסטינים נגד הרשות הפלסטינית, הישות הציונית וכל מי שמנרמל את יחסיו עם ישראל או משתתף בבחירות לכנסת.
מילים, יהא כוחן אשר יהא, זקוקות ללוחמים נושאי נשק שיתרגמו אותן לשפת המעשה. ב–7 באוקטובר 2023 פלשו לוחמי הגרילה של חמאס והג’יהאד האיסלאמי לישראל ומעשי הזוועות שביצעו באזרחים ישראלים וזרים הוכיחו למרבה הצער שהתובנה שלפיה צבאות סדירים מתקשים להשיג הכרעה מול קבוצות גרילה נכונה. אל לוחמת הגרילה הצבאית ומעשי הזוועה שביצעו הטרוריסטים האלה נלוותה גם לוחמת גרילה תודעתית אנטישמית חוצה גבולות, שאת ביטוייה ראינו במרחב הווירטואלי, באוניברסיטאות וברחובות.
באמצעות שפה מקודדת ושיח של זכויות אדם נוסח “פלסטין חופשית מהנהר עד לים”, “שחרור כל פלסטין אפשרי וכבר התחיל” ו”ההתנגדות המזוינת היא הנציג הלגיטימי של העם הפלסטיני”, קיוו המפגינים ברחובות ומשפיעני הרשת להקהות את הזעם העולמי לנוכח מעשי הזוועה שבוצעו נגד האזרחים הישראלים; לחלחל את התובנה שהניצחון הפלסטיני הוא רק עניין של זמן ולגייס תמיכה עולמית בלגיטימיות של נרטיב השחרור והחירות של העם הפלסטיני.
סדרה של סרטוני אנימציה בשם “ג’נאזיר” שהופצה ברשתות החברתיות, היתה דוגמה אחת מרבות ללוחמת הגרילה התודעתית האנטישמית. בפרק הראשון של הסדרה חשף היוצר את שמה האמיתי, “ח’נאזיר” (חזירים), האמור לחבר את הצופה לכינוי האיסלאמי האנטישמי העתיק, “צאצאי הקופים והחזירים”. החזירים ריצדו על המסך כיצורים קטנים וחסרי אונים הנחטפים ממיטותיהם כשהם לבושים רק בתחתוני בוקסר, והקריין הרעים בקולו: “החזירים איבדו את המוניטין שלהם אחרי שהשקיעו מיליארדים בהתחמשות ובבניית צבא בלתי מנוצח. הם מתביישים, ולכן פנו לבצע מעשי טבח באזרחים ולהפציץ בתי חולים במקום להילחם חיילים מול חיילים”.
הפרק הסתיים בכתובית “6+7 אוקטובר” כדי לסמן את התבוסה הכפולה של הצבא הישראלי: ב–6 באוקטובר 1973 וב–7 באוקטובר 2023. אי השגת הכרעה של לוחמי הגרילה נתפש על ידם כניצחון, והפחד של הממשלות הרשמיות ותאגידי הרשתות החברתיות מעודד אותם. הסרת טקסט או תמונה מיישום וירטואלי אחד לא מבטלת את השפעתם, כי בתוך זמן קצר הם יופיעו ביישומים אחרים. מול לוחמי הגרילה צריך לפתח שיטות גרילה צבאיות ותודעתיות מקבילות.
פורסם לראשונה ב-הארץ, 25.11.2023
