יחיא סינוואר, ראש הלשכה הפוליטית של חמאס בעזה שביקש ממצרים לעזור לו להתפייס עם פתח; שהתפייס עם מוחמד דחלאן שאנשיו נזרקו מהגגות בידי אנשי חמאס (2007); שעשה תיאום ביטחוני עם מצרים והסכים לסגירת המנהרות בינה לבין עזה, למצלמות ברפיח ואף מעצר ג’יהאדיסטים שמצרים חשדה בהם; שאמר שיהיה מוכן להכפיף את הנשק של גדודי אל־קסאם לאש”ף החתום על הסכם אוסלו; שהקים חדר מבצעים משותף לריסון הג’יהאד האיסלאמי והפלגים הסוררים; שהשאיר את הג’יהאד האיסלאמי לבד במערכה בשני סבבים צבאיים — יצא להתקפה על ישראל בין היתר כדי לנקות את שמו.
כשקטאר זיהתה את ההימור של סינוואר על מצרים־איחוד האמירויות־דחלאן, היא הבינה שהוא מסכן את התוכניות שלה ושל הנהגת החוץ של חמאס להפוך את הישויות השלטוניות ברמאללה ובעזה לישויות מוניציפליות, להשיב לאש”ף את הסמכויות בענייני שלום ומלחמה לאחר שיכלול את חמאס והג’יהאד האיסלאמי, ובהמשך להעמיד את חאלד משעל בראשו. המסמך הפוליטי החדש של חמאס (2017), שנועד להפוך אותו לשחקן פוליטי לגיטימי, היה כנראה חלק מהתוכנית הזאת. סינוואר, איש הזרוע הצבאית, שנבחר לראשות הלשכה הפוליטית שלושה חודשים קודם, היה אז בשלבי הסתגלות ל”ז’קט של הפוליטיקאי”. בשעה שצפה בטקס ההשקה הוא הושיב על ברכיו ילד קטן בחליפה ורודה, ניגוד מוחלט לילד במדי צבא שישב על ברכיו בהזדמנויות קודמות.
במקום לאתגר את הנהגת חמאס על תוכן המסמך, בנימין נתניהו השליך אותו לפח האשפה ואמר שחמאס הוא ארגון טרור והמסמך הונאה. שנה לאחר מכן ובשיתוף קטאר, החלו להישלח מזוודות כסף לחמאס. בישראל היו משוכנעים שסינוואר יתמכר לכסף ויסכים לשלום כלכלי, ובקטאר בנו על הדממה של סינוואר והרדמה של ישראל כדי לממש את תוכניותיהם.
כספי הסיוע תייגו את סינוואר כמשתף פעולה עם ישראל, גבר שאינו מסוגל להגן על המשפחה הפלסטינית ולדאוג לפרנסתה ומי שמכר את פלסטין תמורת נזיד עדשים קטארי. סינוואר, שחיסל משתפי פעולה עם ישראל, לא היה יכול להסכים שיטילו דופי בגבורה, בגבריות ובפטריוטיות הלאומית שלו, ושמישהו אף יעז לייחס זאת להצלת חייו בידי רופא ישראלי. זמן קצר לאחר קבלת מזוודות הכסף הקטאריות עלה לנאום כשהוא מנופף באקדח שנלקח מלוחם צה”ל בעת פעילות חשאית שנחשפה בעזה. במרץ 2021 כמעט איבד את תפקידו בבחירות למוסדות חמאס לטובת מועמד של חאלד משעל, ורק הודות לגדודי אל־קסאם נבחר שוב. באוגוסט 2022, לאחר שסירב להצטרף למערכה הצבאית של הג’יהאד האיסלאמי, הופיעה באתר “אל־ערבי אל־ג’דיד”, הממומן בידי קטאר, קריקטורה שהציגה אותו כמשתף פעולה עם עבאס וישראל נגד הג’יהאד האיסלאמי.
כל זאת קרה בעודו מתמודד עם שלל גברויות יריבות: הגבריות ההגמונית הישראלית, שחתרה לבדל אותו מהקהילות הפלסטיניות; הגבריות הרופסת של הרשות הפלסטינית, שפעלה להחלשת משילותו ולהתקוממות נגדו; הגבריות הלא אלימה של ארגוני החברה האזרחית, שהעדיפו חיים על פני מוות; הגבריות החתרנית של סאלח אל־עארורי, שפעל להבערת הגדה ובאוגוסט 2023 שלח מסר לסינוואר ומוחמד דף ולפיו אם לא יוציאו לפועל את ההתקפה הצבאית שתוכננה, הוא ייהפך לרמטכ”ל של חמאס ודרום לבנון תיהפך לזירה חלופית; הגבריות האלימה של ארגון הג’יהאד האיסלאמי, שדרש ממנו נאמנות לאידיאולוגיה האיסלאמית וגרר אותו לסבבים צבאיים עם ישראל; הגבריות הנהנתנית של משעל, שחי חיים טובים הרחק משדה המערכה וקרא לג’יהאד נגד ישראל ולעבדאללה עזאם חדש (עזאם הניח את היסודות לאל־קעאדה).
בחברה פטריארכלית רוויה בקודים ונורמות תרבותיות של גבורה וגבריות, סינוואר ודף העדיפו להיתפס כ”שהידים גיבורים” שלא בגדו בעמם והצליחו להשפיל את הצבא הישראלי ולשחרר את כל האסירים הפלסטינים. אך הם לא הביאו בחשבון את עוצמת צה”ל וחוסנה של החברה הישראלית, ובמקום להיחשב לממשיכי דרכם של סלאח א־דין אל־איובי ועמר אבן אל־ח’טאב, כפי שחלמו, יהיו למהדורה מעודכנת של חאג’ אמין אל־חוסייני, שהנכבה נקשרה בשמו והוא נשכח מהזיכרון הלאומי הפלסטיני.
בישראל יצטרכו לוודא שמי שיחליף את סינוואר לא יהיה ג’יהאדיסט נוסח דאעש, ושהתאריך 7 באוקטובר לא יתחבר למדינה פלסטינית — פרס לקטאר ולחמאס האחראים לזוועות אותו יום — אלא יתחבר לנורמליזציה עם סעודיה ולהתנעת תהליך מדיני אזורי, שיכלול מאבק ברדיקליזציה והסדר מדיני עם הפלסטינים.
פורסם לראשונה ב-הארץ, 10.03.2024
