התקוממויות “האביב הערבי” (2011) עוררו אמפתיה בעולם המערבי, אך זו שככה בעקבות הדיכוי הברוטלי, עליית שליטים חדשים ודכאנים והידרדרות למלחמות דמים בחלק מהמדינות. עשור אחר כך (2021) פרצה התקוממות הפלסטינים בישראל, בגדה המערבית וברצועת עזה, שעוררה הזדהות ברחבי העולם. גם היא שככה, והבעיה הפלסטינית שבה לשולי סדר היום האזורי והבינלאומי. באוקטובר 2023 פרצה המלחמה ברצועת עזה, בתגובה על התקפה ברוטאלית של חמאס, וגרמה להזדהות ושיתוף פעולה בין הגולים הפלסטינים והערבים הלומדים באוניברסיטאות במערב לבין תנועות Woke ברחבי העולם.
ההזדהות העולמית חסרת התקדים עם הפלסטינים היא בין היתר תוצאה של זעם מצטבר בקרב מיליוני צעירים כלפי מנהיגיהם, אלא שלא די בזעם כדי להוציא אנשים לרחובות, ודרוש מי שיממן ויהדהד את הקולות. בכל אחד משלושת האירועים האלה היתה מעורבות של סוכני השינוי שגייסה קטאר.
הביקורת נגד השליטים הערבים בבלוגים שלפני התקוממויות “האביב הערבי” הודהדה בערוץ אל־ג’זירה וגרמה לרבים להיחשף אליה. הבלוגר המצרי ואאל עבאס, שזכה לסיקור נרחב ואוהד בערוץ, אף קיבל את התואר “איש השנה של המזרח התיכון” מרשת CNN. מונצף אל־מרזוקי, ממובילי ההתקוממות בתוניסיה (2011), קרא למרי אזרחי באמצעות ערוץ אל־ג’זירה והודה בתפקיד שמילאו הערוץ ומרכז המחקרים שלו בהכנה למהפכות הערביות. בשיא “האביב הערבי” נפגש עזמי בשארה, בעבר חבר כנסת שנמלט מישראל, ראש המרכז הערבי למחקרים בדוחא, עם פעילי שמאל וחברים בתנועות האחים המוסלמים, שהיו ממובילי ההתקוממויות. בשארה הרצה והתראיין בעניין המשבר המוסרי הפוקד את המשכילים הערבים, וקרא להם לאמץ אקטיביזם פוליטי ותקשורתי נגד השחיתות והעריצות השלטונית.
מונא אל־כורד ממזרח ירושלים, בוגרת הקורס “שגרירי אל־ג’זירה”, טבעה את ההאשטאג “הצילו את שייח ג’ראח” בכלי התקשורת הקטאריים, ונתנה את האות לפתיחת ההתקוממות במאי 2021. היא ואחיה מוחמד הופיעו ברשימת 100 האנשים המשפיעים בעולם לשנת 2021 של המגזין “טיים”.
קטאר פועלת שנים לחיבור מאבק העמים הערביים בשליטיהם למאבק של הפלסטינים, ולהביא לחלחול הרעיון שמערב וישראל אחראים למהפכות־הנגד שסיכלו את ההתקוממויות ב”האביב הערבי”, ופועלים במשותף להשמדת העם הפלסטיני.
גם את סיפור נפילת האימפריה האיסלאמית באנדלוסיה מגייסת קטאר ליצירת אחדות ערבית־איסלאמית. בינואר 2024 נערך כנס של “ההתאחדות העולמית של אנשי הדת המוסלמים” בדוחא, שכותרתו “מגרנדה לעזה — מדוע המוסלמים מפגרים בהשגת ניצחון על מי שצרים עליהם?” בהשוואה בין נפילת אנדלוסיה לנכבה מזהירים סוכני השינוי הקטארים את המנהיגים הערבים, כי בחוסר אחדותם ובהמשך הנורמליזציה עם ישראל הם מאפשרים לה ולמערב להביס אותם ולמחוק את ההיסטוריה המפוארת שלהם.
במהלך “האביב הערבי” וביתר שאת בעת המלחמה ברצועת עזה שופרות התעמולה הקטארית פועלים לתקיעת טריז בין הצבא לממשלה במדינות ערביות ומערביות. הם מציגים ביקורת של חיילים על מדיניות הממסד הצבאי במדינותיהם, ואף קוראים לחיילים הערבים להצטרף למאבק בשליטים הערבים ונגד ישראל. העיתונות המצרית תיארה כיצד האיץ בשארה באל־ג’זירה לשסות את הצבא המצרי במנגנוני הביטחון המצריים בעת “האביב הערבי”, וכיצד עודד את האקטיביסטים לדרוש מהצבא המצרי לבחור בין המשטר לבין העם. חאלד משעל, ממנהיגי חמאס חו”ל, ומשפיען הרשת תמים אל־ברגותי, הפועלים בשירות קטאר, נוהגים לפנות לצבא המצרי מעל לראשי המשטר ולבייש אותו על אי התייצבותו לימין הפלסטינים ונגד ישראל.
קטאר גם פועלת לחיבור בין פעילי שמאל לפעילים בתנועות האחים המוסלמים, בין הנוצרים למוסלמים הפלסטינים ובין התיאולוגיה של הנוצרים המשתייכים ל”דרום העני והמודר” שנאבק בקולוניאליזם ובאפרטהייד, לתיאולוגיית השחרור הפלסטינית. כל זאת כדי להקטין את השפעת “התיאולוגיה הנוצרית הציונית, הבנויה על רעיון הארץ המובטחת, עליונות גזענית והדרה של האחר”. כך הם מקווים לנפץ את הטענה שהמוסלמים מדכאים את הנוצרים במזרח התיכון, ואילו ישראל הדמוקרטית מכילה אותם.
במשך שנים פועלת קטאר לחיבור בין התנועות החברתיות האנטי־ממסדיות במערב לגולים הפלסטינים והערבים שלומדים באוניברסיטאות שם. אחד מסוכני השינוי שלה, פרופ’ חאתם בזיאן, פועל לחיבור המאבק הפלסטיני למאבקי השחרור הבינלאומיים, והפיכתו לחלק מתולדות האנושות בעת החדשה. בזיאן, מרצה במחלקה ללימודי מזרח תיכון באוניברסיטת ברקלי וממייסדי “אל־זיתונה”, האוניברסיטה האיסלאמית הראשונה בארה”ב, השתתף ב–2010 באירוע שערכה “האקדמיה של דוחא” לגיוס תרומות לאוניברסיטה האיסלאמית. ב–2020 הוא קבע: “ישראל מפסידה במערכה: האוניברסיטאות תומכות בפלסטין”. במאמר שכתב עמד על חשיבות הפעילות של 200 סניפי הארגון “סטודנטים למען צדק בפלסטין” ועל היחלשות ההשפעה הישראלית באוניברסיטאות, וקרא ללימוד הנושא הפלסטיני ומתן הגנה משפטית למרצים שילמדו אותו.
באמצעות סיוע כספי למדינות ולאוכלוסיות עניות ומודרות, העמדת חלופה של “זהות הומנית” ו”אתיקה מוסרית” המדגישות ערכים אוניוורסליים של צדק, שוויון וחירות, ותוך כדי ניצול חומרי הבעירה במציאות החיים של מיליוני צעירים בעולם — קטאר פועלת להניע התנגשות בין “הצפון הגלובלי”, המסמל את “המשטרים המערביים האימפריאליסטיים והקפיטליסטיים”, לבין “הדרום הגלובלי”, המסמל את “המדינות והקבוצות העניות, המודרות והמשועבדות”. הדבר אמור לאפשר לה לממש את יעדיה: הדחת השליטים הערבים העוינים אותה, לטובת כינון איחוד ערבי נוסח האיחוד האירופי שיישלט על ידיה, עליית מועמדים פרו־איסלאמים ואנטי־ישראלים לשלטון במדינות המערב והחייאת רעיון האימפריה האיסלאמית.
פורסם לראשונה ב-הארץ, 17.07.2024
