“יחיא סינוואר נתון בלחץ מצד מפקדי הזרוע הצבאית שנותרו ברצועה ומעוניין בהפסקת אש בהקדם… הוא הופתע ואינו מרוצה ממינויו ליו”ר הלשכה המדינית של הארגון — ואף חושש כי מדובר במלכודת”. אם האמור בציטוט הזה, שהביא הפרשן אהוד יערי ממקורות בחמאס, נכון, משמעותו היא שסינוואר רואה בקידומו לתפקיד הרם מלכודת, שנועדה לגרום לו לצאת מהמנהרות. אין זה מפתיע, שכן בין סינוואר לקטאר ולהנהגת החוץ של חמאס מתנהל סכסוך ארוך שנים, על רקע ניסיונותיהם לחסל אותו פוליטית, ואולי גם פיזית, באמצעות ישראל.
בפברואר 2017, מיד לאחר שנבחר לראש הלשכה הפוליטית בעזה, ניגש סינוואר לביצוע תיאום ביטחוני עם מצרים, בדומה למה שמחמוד עבאס עושה עם ישראל, והתפייס עם מוחמד דחלאן, מבכירי הפתח ויריבו של אבו מאזן (דחלאן מתגורר באיחוד האמירויות). הוא אפילו הצהיר שהוא מוכן להכפיף את הנשק של גדודי אל־קסאם לאש”ף (שחתם על הסכמי אוסלו).
קטאר והנהגת החוץ הבינו כי מהלכיו של סינוואר, ובהם פנייתו למצרים, עלולות לשבש את תוכניותיהן להמליך את משעל לראש אש”ף, והחלו לפעול לכרסום במעמדו הפוליטי. הן השתמשו במזוודות הכסף הקטאריות שהגיעו לעזה כדי לתייגו כמשתף פעולה עם ישראל, שמכר את פלסטין תמורת נזיד עדשים קטארי. בבחירות הפנימיות למוסדות חמאס (2021) הועמד מולו נזאר עוודאללה, מקורבו של משעל, וניצח אותו. ואולם בגלל ההתנגדות של גדודי אל־קסאם הושאר סינוואר בתפקיד. בתום המערכה הצבאית בין ישראל לג’יהאד האיסלאמי (2022), שסינוואר החליט שלא להשתתף בה, התפרסמה קריקטורה ב”אל־ערבי אל־ג’דיד” הקטארי, והציגה את סינוואר כמי שכמו אבו מאזן משתף פעולה עם ישראל ובוגד בעם הפלסטיני.
ההחלטה למנותו לתפקיד ראש הלשכה המדינית של חמאס (ולא רק של עזה) היתה אמורה לאפשר לו לצאת מעזה בכבוד, בהיותו ממלא תפקיד ייצוגי. אלא שסינוואר, כטענת יערי, סבור שמדובר במלכודת, והוא חושש שמא ייעשה בו “מעשה הנייה”. אם ייצא מעזה ישראל עלולה להתנקש בחייו, ומשעל יריבו עלול לקצור את “פירות” הפעולה שהוא הוביל ב–7 באוקטובר.
סינוואר בא מהזרוע הצבאית של חמאס. שם הוא מרגיש בנוח ומשם הוא שואב את עיקר כוחו הפוליטי. כאשר נבחר לראשות הלשכה הפוליטית בעזה — אף שידע שמדובר בהישג גדול מבחינתו — אמר שהוא לא אוהב את “הז’קט שהלבישו עלי”. לכן סביר להניח שהוא לא יתנתק גאוגרפית ממקור כוחו הצבאי ולא ייפול למלכודת הדבש של קטאר. אם לא תהיה לו ברירה והוא ייאלץ לצאת מרצועת עזה — זה יהיה רק למצרים, שיחסיו עמה שונים בתכלית מיחסיו עם קטאר.
בתום מבצע שומר החומות (2021), כאשר שבה מצרים לתווך בין ישראל לחמאס, הסביר העיתונאי המצרי עמרו אדיב, המקורב למשטר, מדוע סינוואר, ולא אסמאעיל הנייה או חאלד משעל, החיים בקטאר, צריך להיות הכתובת לכל מו”מ עתידי בין הרשות הפלסטינית, ישראל והקהילה הבינלאומית. סינוואר, הסביר אדיב, “הוא מנהיג אמיתי, אותנטי וחשוב. הוא ישב בכלא הישראלי, חי בעזה וסובל כשאר התושבים. הוא שומר על קשר אישי עם השטח ועם משפחות השהידים, הוא אמיץ והוא יריב קשוח של הישראלים”. עם זאת הוסיף אדיב כי “השפה המתלהמת של סינוואר מקשה על מצרים לקדם יוזמות לפיוס והסדרה מדינית, גם אם היא מבינה את הצורך שלו להפגין חוזק בדומה לה עצמה, שנדרשה לעבור את מלחמת אוקטובר כדי לחתום על הסכם שלום עם ישראל”. אלא שב–7 באוקטובר 2023 תורגמה השפה המתלהמת של סינוואר למעשי טבח נפשעים ובלתי נסלחים, ואלה אינם דומים כהוא זה למלחמת אוקטובר.
סינוואר לא הצליח למנף את הישגיו במבצע שומר החומות להתקדמות מדינית, לצד הרשות הפלסטינית, והמשיך לדאוג להתעצמות צבאית. הוא גם לא צפה את עוצמת התגובה הצבאית של ישראל על הטבח ב–7 באוקטובר וגם לא את האדישות היחסית של המנהיגים הערבים והמוסלמים, שבמידה רבה השאירה אותו בודד במערכה.
לנוכח אובדן “כוורת” הפעילים המרכזיים במרחב הפוליטי והצבאי והתחזקותו של משעל בעקבות ההתנקשות בהנייה ובסאלח אל־עארורי — יש לסינוואר שתי אפשרויות: להשתמש ב”קידום” שקיבל כדי לסגור עסקה לשחרור חטופים תמורת אסירים פלסטינים, שתירשם על שמו ולא על שמם של משעל ושל אמיר קטאר — ואולי גם תשמר את יכולתו להשפיע על “היום שאחרי” באמצעות מוחמד דחלאן מצד אחד ושחרור מרוואן ברגותי, מנהיג פתח, הזוכה לפופולריות גדולה, מצד שני.
בהיעדר עסקה, האפשרות השנייה שיש לסינוואר היא הידוק קשריו עם הג’יהאד האיסלאמי ועם החמולות העזתיות המקורבות לג’יהאדיסטים, בתקווה שהאיראנים יהלמו בישראל ויצילו את מה שנשאר מכבודו.
גילוי הדעת המשותף של חמאס עזה והג’יהאד האיסלאמי, שפורסם זמן קצר אחרי חיסול הנייה, הוא איתות למצרים, לאיחוד האמירויות ולדחלאן — הציר שסינוואר בחר להתחבר אליו אך סוכל בידי קטאר וישראל. על פי האיתות הזה, כל מי שינסה לכפות שלטון של גורמים פלסטיניים או חיצוניים על רצועת עזה עלול להיתקל בחזית אחידה של חמאס, הג’יהאד האיסלאמי והחמולות העזתיות.
זהו אפוא הזמן למנף ולתרגם את ההישגים הצבאיים של צה”ל לתבונה מדינית, שתשיב את סינוואר אל המו”מ בחסות מצרים — הריאה היחידה שהוא עדיין נושם דרכה — תקדם עסקה שתשיב את החטופים ותמנע את הפיכת עזה לגן עדן לג’יהאדיסטים מטורפים.
פורסם לראשונה ב-הארץ, 13.08.2024
