ביוני 2017, לאחר שנים ארוכות של הסתה בתקשורת הקטארית ומעורבות פעילה בהפלת חלק מהמשטרים הערביים (האביב הערבי), החליטו כמה מנהיגים ערבים להטיל חרם על קטאר. הם הבינו את מה שמדינות המערב, כולל ישראל, אולי מבינות, אך בכל זאת מסרבות לוותר על שירותי “התדלוק והכבאות” של קטאר ובעלת בריתה טורקיה. אף על פי שהחרם הוסר בינואר 2021 נותרו המנהיגים הערבים דרוכים כי הם מבינים את הטקטיקה של קטאר וכיצד היא הופכת מנהיגים של ארגונים איסלאמיים קיצוניים למנהיגי מדינות.
אפשר לראות זאת בשלושה מקרי בוחן: מנהיג חמאס חאלד משעל, שהקטארים מסייעים לו להפיל את הרשות הפלסטינית ולהשתלט על הזירה הפלסטינית; אחמד א־שרע, המכונה אל־ג’ולאני, מייסד ג’בהת אל־נוסרה והיאת תחריר אל־שאם, שהקטארים והטורקים סייעו לו להפיל את משטר אסד ולהשתלט על סוריה; ומחמוד פתחי, מייסד המפלגה האיסלאמית “אל־פצ’ילה” המצרית, שהטורקים והקטארים הסתייעו בו להפלת המשטר במצרים.
הרומן של משעל עם קטאר החל ב–1999 לאחר שגורש מירדן לדוחא, והקשר התחזק מאז התייצב לימין העם הסורי ונגד מארחיו הסורים עם פרוץ “האביב הערבי”. האמיר הקטארי, בברכת ארצות הברית ומנהיגים מערביים, הזמין את משעל להתגורר בדוחא ובאמצעות שליטה בחמאס ובשיח ההתנגדות הפלסטינית קיווה להיהפך לגורם בעל השפעה ברמה האזורית והבינלאומית.
בקטאר הוצמדו למשעל שני מנטורים: חכם ההלכה יוסף אל־קרדאוי, שמת לפני שנתיים ושנחשב לאבי גישת הווסטיה (דרך האמצע), וחבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה, הפועל לחבר בין הלאומיות הערבית לאיסלאם הפוליטי ולקדם את רעיון “האיחוד הערבי” מול “האיחוד האירופי”. השניים לימדו את משעל כיצד להתנצח בנועם עם המערב ולאמץ שיח של מאבק לא נגד היהודים, אלא נגד “הקולוניאליזם הציוני” ו”משטר האפרטהייד הישראלי”. בנוסף נפרסה רשת של משפיענים פלסטינים וערבים להדהד את הלגיטימיות של ההתנגדות המזוינת הפלסטינית.
התקוממויות “האביב הערבי” (2011), שהביאו להפלת חלק מהמשטרים הערביים ולהשתלבות מנהיגים של “האחים המוסלמים” בשלטון, יצרו אצל הקטארים אופוריה שלפיה הם עומדים להגשים את פילוסופיית המהפכה של ג’מאל עבד אל־נאצר, שחיברה בין שלושה מעגלים: ערבי, איסלאמי ואפריקאי. משעל האמין ששחרור ירושלים קרוב מתמיד, ובעצרת זיכרון לשחרור ירושלים ההיסטורי בידי סלאח א־דין אל־איובי בקהיר (2012) קרא להתכונן לשחרור ירושלים באמצעות הג’יהאד, ולהפוך את שולחן המשא ומתן על ראש מי שרוצים לשעבד את הפלסטינים. לאחר שזה לא קרה יצא משעל באוקטובר 2015 ל”סיור לימודי” בדרום אפריקה כדי ללמוד את “שפת האפרטהייד” במקום “השפה האנטישמית” של אמנת חמאס, במחשבה שיוכל לגרור יום אחד את ישראל לבית הדין בהאג ולבודד אותה בעולם (מה שאכן קרה עשור אחר כך).
שנתיים אחרי הביקור הניח משעל מסמך פוליטי חדש (מאי 2017) ברוח מה שלמד אצל בשארה, אל־קרדאוי ובדרום אפריקה. במסמך לא היתה סטייה מהאידיאולוגיה המקסימליסטית — שחרור כל פלסטין מהים עד הנהר — ולא היתה בו הכרה בלגיטימיות של ישראל. אבל היתה בו הכרה בצורך להקים מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 1967, שבירתה אל־קודס (מזרח ירושלים) “בשם ההסכמה הלאומית”.
שנה לאחר מכן, ובהסכמה ישראלית, החלו לזרום מיליוני דולרים לחמאס ברצועת עזה, בהנחה שזה יעביר את מרכז הכוח של חמאס מההנהגה בעזה להנהגה בדוחא. בפועל, הכוח הפוליטי והצבאי של חמאס עזה התעצם והגיע לשיא ב”שומר החומות” (2021).
משעל זעם. כעבור כמה חודשים בנאום שנשא בכנס של מועדון “סלאח א־דין אל־איובי” בטורקיה הוא שלח מסר סמוי ליחיא סינוואר והציע לו ללמוד מהמורשת הצבאית והמדינית של סלאח א־דין: לנהוג בתבונה פוליטית ותחבלנות צבאית, תוך כדי ניצול השינויים המתחוללים באזור והערכת מצב להחלטה מתי נכון להתקדם או לסגת, מתי נכון להגן, לתקוף או לחתום על הסכמים. משעל יעץ לסינוואר לשמור על קשר טוב עם בני עמו ולהקפיד על ניהול מערכה מוסרית נגד האויב. כך קיווה משעל למסגר את עצמו כממשיך דרכו של סלאח א־דין, הראוי יותר מסינוואר וממחמוד עבאס להנהיג את הפלסטינים.
באוגוסט 2022, זמן קצר אחרי הסבב הצבאי בין ישראל לג’יהאד האיסלאמי, שחמאס לא השתתף בו (מבצע “עלות השחר”), יצא משעל לביקור בן שבועיים בירדן, כשסרט תיעודי אוהד של “אל־ג’זירה” מלווה את ביקורו. האמיר הקטארי ניסה בדרכו לשכנע את בית המלוכה הירדני לסייע בהשבת משעל לירדן ומשם אל הזירה הפלסטינית. אך מלך ירדן, המכיר מקרוב את השיח המרדים והחתרני של “האחים המוסלמים”, ויתר על “התענוג” והשאיר את משעל בדוחא. מאז השיח של משעל הולך ומידרדר, ובחסות הקטארים הוא מייחל ל”עבדאללה עזאם” חדש (ממייסדי אל־קאעדה) ואף קורא לחידוש פיגועי התאבדות נגד ישראל.
הרומן השני שקטאר מנהלת הוא עם אחמד א־שרע, מנהיג המרד הסורי. קטאר, בלי ירייה אחת ובלי להקיז טיפת דם של חייליה, ניצלה את הפחד של טורקיה מהכורדים ואת חלומה להחייאת האימפריה העותמאנית, מצד אחד, ואת הזעם של המורדים הסורים על משטר אסד, מצד אחר, והביאה להפלת המשטר הסורי. בהמשך הדרך: קידום היעד הנכסף שלה — הנחת צינור להובלת גז לאירופה.
באמצעות האינטלקטואלים בשארה ובורהאן עליון, אופוזיציונר סורי החי בטורקיה, ומשפיעני רשת שכבר פועלים בסוריה ומחוצה לה מקווים הקטארים “לאלף” את א־שרע וללמד אותו לדבר שפה חדשה, שתרדים את המערב ואת ישראל ותאפשר לקטאר לקדם את צינור הגז בלא הפרעה. בראיונות של בשארה ועליון לתקשורת הקטארית והטורקית הם הציעו לא־שרע לעבור משפה של מרד ומהפכה לשפה של בניית מוסדות מדינה; משפה ג’יהאדיסטית איסלאמית לשפה של שחרור לאומי ערבי וסורי, משפה מדירה ודכאנית לשפה מכילה המכבדת את זכויות האדם.
אל השניים הצטרף אחמד מנצור, מבכירי ערוץ “אל־ג’זירה”, שערך לכבוד א־שרע סדרה בת שלושה פרקים מפרגנים במיוחד. היה ניכר שמנצור מגייס את כל כישוריו התיאטרליים (כולל בכי) כדי לשכנע את צופיו שא־שרע הוא האיש הנכון במקום הנכון. מנצור תיאר את אהבת האדם שלו, הצניעות, האמינות, החוכמה, הפרגמטיות, אך מרוב התלהבות גם הבהיר לצופים לאן פניו מועדות.
א־שרע, לדברי מנצור, לומד מההיסטוריה, ובמיוחד מהמערכות הגדולות שהתחוללו בסוריה, לבנון, פלסטין וירדן, שרוב האימפריות הגדולות הובסו בהן. יש לו כישורים ארגוניים ומבצעיים דומים לאלה של סלאח א־דין, ששיחרר את ירושלים רק לאחר שנלחם בנסיכים ובפוליטיקאים שהיו נאמנים לצלבנים והבטיח את אחדות הלוחמים. הוא יודע לבצע הונאות אסטרטגיות וליצור רושם שמדובר בפעולת הרתעה, ולא בכוונה לשחרר את סוריה, כמו שעשה סינוואר ב”מבול אל־אקצא”, והוא גם מבין את התוכניות של ישראל ממחקרים של מרכזי מחקר בארה”ב ובמקומות אחרים ואינו מעוניין בשלב הזה להיכנס למלחמות שאינו מוכן להן.
הסיסמה שהפריח א־שרע, “ניצחון בלא נקמה”, אינה עומדת כרגע במבחן המציאות, וברקע יש תמונות קשות של רצח בלא משפט של אזרחים סורים, בני מיעוטים ואנשי משטר לשעבר.
מחמוד פתחי, בן טיפוחים שלישי של קטאר וטורקיה, שהן מקוות להשיב אותו למצרים ביום מן הימים כראש ממשלה או נשיא, נצפה זמן קצר לאחר הפלת המשטר בסוריה בתמונה משותפת עם א־שרע ויאסין אקטאי, יועץ של נשיא טורקיה, רג’פ טייפ ארדואן. פתחי, שהחל את דרכו כאימאם מסגד, נהפך לאקטיביסט פוליטי בהתקוממות “האביב הערבי” במצרים והיה אמור להימנות עם הצוות של מוחמד מורסי, נשיא מצרים שנבחר בתום ההתקוממות. ואולם לאחר ההדחה של מורסי ברח פתחי לטורקיה ונידון למוות שלא בפניו בבית משפט מצרי על מעורבות ברצח הישאם ברכאת, התובע הכללי של מצרים.
הצצה לחשבון הטוויטר של פתחי מלמדת על המאבק הנחוש שהוא מנהל מטורקיה זה יותר מעשור להפלת המשטרים של עבד אל־פתאח א־סיסי במצרים, בשאר אסד בסוריה, סעיד קייס בתוניסיה וגם משטרים רחוקים כמו המשטר בבנגלדש, תוך כדי שיתוף פעולה עם אנשי ממשל, אקדמיה ותקשורת בטורקיה ובקטאר ועם מנהיגי המורדים בסוריה.
פתחי מציע לנצל את מלחמת רוסיה־אוקראינה ואת המלחמה ברצועת עזה כדי להתקדם “ממבול אל־אקצא למבול האומה” כשם שהנביא מוחמד ניצל את המלחמות בין הפרסים לביזנטים כדי לייסד את המדינה האיסלאמית.
יהיו שיטענו כי הפיכת מנהיגים של ארגוני טרור לשחקנים פוליטיים מאפשרת להרחיקם מפעילות טרור, והרי זה טוב. בחלק מהמקרים זה היה יכול להיות נכון, אלמלא “מבול אל־אקצא” ב–7 באוקטובר 2023, שהוכיח כי ארגון “האחים המוסלמים”, הממומן והמתוחזק בידי קטאר וטורקיה, ממשיך להתקדם לעבר השתלטות על האזור כולו.
פורסם לראשונה ב-הארץ, 01.01.2025
