קמנו בבוקר וגילינו כי השטחים, או לפחות חלקם, הפכו לחלק ממדינת ישראל. האמנם?
השטח E1 הוא שטח המשתרע בין מעלה אדומים לבין ירושלים ומהווה חלק מהגדה המערבית. באזור זה קיימות כבר כעשרים שנה תכניות בנייה להרחבת מעלה אדומים, תכניות שאישורן נעצר, פעם אחר פעם, בשל לחץ בינלאומי.
המתנגדים סבורים שמדובר בעתודת קרקע הדרושה כדי להבטיח רציפות פלסטינית בין צפון הגדה לבין דרומה. התיישבות ישראלית בו תתקע טריז ותפגע באפשרות להקים מדינה פלסטינית.
בעשרים באוגוסט 2025 פורסם שתכניות הבנייה אושרו סופית וכי שר האוצר בצלאל סמוטריץ’ מיהר להתפאר בכך ש”המדינה הפלסטינית נמחקת – לא בסיסמאות, אלא במעשים”. למחרת, כצפוי, 21 מדינות אירופית ומערביות גינו את אישור תכניות הבנייה והגדירו אותן כהפרה של המשפט הבינלאומי וכצעד שיסכל את פתרון שתי המדינות.
משרד החוץ פרסם ביום שאחרי הגינויים הודעה לתקשורת באנגלית ובה דחה אותם. לכאורה, ריטואל ידוע מראש, אלא שהודעה זו יוצאת דופן וחסרת תקדים בגלל משפט אחד:
“אין כל הגבלה על ערבים מלגור בכל חלק של מדינת ישראל ולקריאה למנוע מיהודים – ויהודים בלבד – את הזכות לגור באזורים מסוימים של מדינת ישראל יש שֵׁם – גזענות” (התרגום שלי- ל.ל).
הצהרה זו שגויה בתכלית. מדובר בשטח שמעולם לא הוחל עליו החוק הישראלי. אפילו מעלה אדומים עצמה לא סופחה לישראל, כפי שמעידה העובדה כי לאחרונה הוגשה שוב הצעת חוק פרטית להחיל עליה את ריבונות ישראל.
הטענה שמדובר בשטח מדינת ישראל, נוגדת גם את עמדתה העקבית של מדינת ישראל. לפני פחות משנה, בהתנגדות שהגישה ישראל לסמכות בית הדין הבינלאומי הפלילי על השטחים, בעקבות צווי המעצר שהוצאו נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט נטען, כי קביעת הריבונות בשטחים מושעית, וכי היא תלויה ועומדת עד להשגת הסדר קבע, כפי שנקבע גם בהסכמי אוסלו.
על טיעון זה חזרה ישראל בבקשה לבטל את צווי המעצר, שהוגשה לבית הדין בחודש מאי האחרון. האם ראש הממשלה נתניהו מודע לכך שמשרד החוץ חותר תחת טיעוני הבקשה לבטל את צו המעצר נגדו?
להמחשת ההשלכות מרחיקות הלכת של ההצהרה – אם יהודה ושומרון הם חלק ממדינת ישראל, הרי שה”ערבים”, אשר מותר לגור להם בכל מקום במדינה – כוללים גם את הפלסטינים תושבי השטחים.
היום, כאשר בתי המשפט בישראל דוחים בקשות של פלסטינים להיכנס לישראל, לשם איחוד משפחות למשל, מודגש כי “מפתח הכניסה למדינה נתון בידי המדינה. לזרים אין זכות לפתיחתה של הדלת”. נימוק זה לא ניתן להעלות כלפי מי שמתגורר ב”חלק של מדינת ישראל”.
בית הדין הבינלאומי לצדק, בחוות הדעת המייעצת שנתן בסוגיה ביולי 2024, קבע שמדיניות ישראל בשטחים מהווה סיפוח בפועל של חלקים גדולים מהם.
לכן, יהיו מי שיהיו המקלים ראש במשמעותן של הצהרות רשמיות, אבל הודעות של משרד החוץ מבטאות את עמדת המדינה במשפט הבינלאומי. לניסוחן יש להתייחס בחרדת קודש, תוך הבנת הניואנסים של כל מילה.
אפשר לפטור את ההצהרה הזו כתקלה, ואולם מתגנב החשש שמדובר בביטוי נוסף של ה”משילות” שבשמה מפרקת הממשלה את שירות המדינה המקצועי.
אעז להעריך כי אין סיכוי שההצהרה הזו עברה בדיקה של הייעוץ המשפטי למשרד החוץ. כנראה מאן דהוא סבר שהוא יודע טוב יותר.
פורסם לראשונה ב-זמן ישראל, 12.09.2025
