ההוראות של מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית של חמאס, לאנשיו ולתושבי הגדה המערבית, ירושלים וערביי 1948 ביום הפלישה לישראל — לאחוז ברובה, בגרזן ובבקבוק התבערה ולצאת עם משאית, דחפור ורכב למסע של רצח, דריסה ושריפה — הופכות את ההוראה שלו “לא להרוג זקנים וילדים” למגוחכת. דף, שהשאיר את “הנשים הישראליות” מחוץ לאיסור, התיר את דמן. הוא הרשה ל”גברים של חמאס”, המתחנכים במשך שנים על נורמות של גבריות וגבורה הרואית, לכלות בהן את זעמם ולנקום כך בגבר הישראלי ההגמוני, שנתפש על ידם כמשפיל ואחראי לכך שלא מילאו שני ציוויים מרכזיים באיסלאם: הגנה על המשפחה ופרנסתה.
התנועות הפמיניסטיות וארגוני זכויות אדם לא רק שלא טרחו להקשיב למלים שאמר דף, הם גם סירבו להיישיר מבט אל התמונות הקשות שתיעדו את הביזוי וההשחתה של הנשים הישראליות בידי אנשי גדודי אל־קסאם. אל הארגונים האלה הצטרפה גם האקטיביסטית מונא חווא, בת למשפחה פלסטינית מצפת, החיה כיום בוונקובר, קנדה, ועובדת כמפיקה ברשתות החברתיות של אל־ג’זירה. חווא העלתה בדצמבר 2023 סרטון ובו היא שוללת מכל וכל את הטענות הישראליות למעשי אונס של אנשי חמאס בנשים ישראליות.
לדבריה, ישראל מעלה את הטענות הללו כדי להמשיך בהשמדת העם הפלסטיני בכלל ונשותיו בפרט. את מוסרי העדויות תייגה חווא כמי שקשורים ל”ארגונים בריוניים” בלתי מהימנים; את אנשי זק”א תיארה כמי שביצעו בעבר עבירות מין נגד נשים וילדים. את כוכב אלקיים־לוי, דר’ למשפט בינלאומי, מגדר וזכויות אדם, העומדת בראש הוועדה האזרחית לאיסוף העדויות, האשימה שהציגה תמונות של לוחמות כורדיות כקורבנות אונס ישראליות; את הדם על מכנסי אחת החטופות היא הסבירה בדימום ידה הפצועה, או בדם של חייל פצוע ששהה בקרבתה. ואת ההודאה של מוחמד נאהצ’ אל־ערג’ה בביצוע אונס דחתה בטענה שהיא נגבתה תחת לחץ ועינויים.
חווא מודה בסיום הסרטון, כי אין דבר נפשע יותר ממעשה אונס ואין מחילה על כך, ולכן היא ממהרת להתגייס לטובת חמאס כדי למחוק את הקלון שהמיטו הידיעות על כך על הפלסטינים והמוסלמים. בהתנהגותה זו מזכירה חווא את דברי ההיסטוריון הפלסטיני השאם שראבי שאמר, כי הנשים בחברות פטריארכליות נהפכות לפעמים הן עצמן לסוכנות הדיכוי.
עלינו, הנשים, מוטלת אפוא החובה שלא לאפשר לדף ולהנהגת החוץ של חמאס למחוק את מעשי האונס באמצעות מיסגור 7 באוקטובר בהקשר ההיסטורי של “הנכבה, הכיבוש ומשטר האפרטהייד” ובהקשר הבינלאומי של “אי יישום ההחלטות הבינלאומיות הנוגעות לכיבוש הישראלי”. עלינו לפעול לכך, שאות קין ירדוף את דף, שחשב כי “המהפכה הגדולה” של 7 באוקטובר תהפוך אותו לממשיך דרך של שייח עז אל־דין אל־קסאם, ממבשרי המרד הערבי הגדול (1936–1939), או יאסר ערפאת, אבי “המהפכה הפלסטינית המזוינת”. עלינו לוודא, שהוא יועמד לדין בבית הדין הבינלאומי בהאג ושגורלו יהיה זהה לזה של חאג’ אמין אל־חוסייני, ששיתף פעולה עם הנאצים ונשכח על ידי הפלסטינים.
עלינו, הנשים, לספר ל”בני החורין” ברחבי העולם, שאליהם פנה דף בנאומו, על ההתאכזרות של חמאס לבני עמו ועל כך שזכויות אדם נמצאות בשולי השיח של דף ומשמשות רק לזריית חול בעיני הקהילה הבינלאומית כדי לשכנע שחמאס איננו ארגון טרור אלא ארגון שחרור לאומי לגיטימי. עלינו להפיץ סרטוני ביקורת של אקטיביסטים פלסטינים נגד חמאס, מהסוג של מוחמד אל־תלולי, ולהכריח את העולם להקשיב להם.
הנה קטע ממה שאמר לחמאס לפני שנים ורלוונטי כל כך היום: “תרגישו אותנו, תחשיבו אותנו ילדיכם, אנחנו לא רוצים מולדת, עיזבו אותנו מהמולדת. אנחנו לא רוצים לחזור אליה. אבל תחזרו להומניות שלכם, תתייחסו אלינו כאל בני אדם, תחזירו את האהבה שמתה בנו, תחזירו את היום שבו החזקנו ידיים יחד. תרגישו את האם שיושבת על ביתה שנהרס, תרגישו את האח שאחיו מת, תרגישו את האב שילדיו מתו… האם לא די שהזהות הפלסטינית שלכם מתה, גם ההומניות שלכם מתה?!”.
עלינו לשכנע את הפלסטינים בכך שדף אינו מתכוון להשיג להם מדינה — אותה הזכיר רק פעם אחת בנאום שהיה אמור לפתוח אירוע לאומי מהפכני. אפילו את השהידים והפצועים שהקריבו את נפשם למען השחרור והקמת המדינה הוא דחק לשוליים, שלא לדבר על האסירות שהוזכרו פעם אחת בלבד. תזרים המזומנים הקבוע של מיליארדי דולרים המגיע מקטאר סימא את עיני דף והאנשים הסובבים אותו והפך אותם למושחתים ונהנתנים. בעתות מלחמה הם בורחים למנהרות שבנו להגנתם בעזה תחתית, ובעתות רגיעה הם ובני משפחותיהם נהנים מערוץ החיים הטובים בעזה עילית או בחו”ל.
במלחמה הזאת הבגידה של דף וגדודי אל־קסאם בבני עמם כואבת במיוחד. הם לא דאגו להם למיגון, חשמל, מים, מזון, טיפול רפואי וגם לא לשירותי קבורה מכבדים. אחד מבכירי חמאס, מוסא אבו־מרזוק, אף לא התבייש לומר, שהמנהרות נועדו להגנת לוחמי חמאס, ואת תושבי עזה הוא הפנה לישראל ולאו”ם. הפלסטינים יצטרכו לשעתק את שיח ההתקוממות של אחיהם הערבים (2011), ובמקום לקרוא “תכביר” (אללה אכבר) ולהלל את השליט שמדכא אותם עליהם לקרוא “תחויל” (העברה בעברית) ולהחליף את מי שעסק בהעברת כספים מקופת המדינה לחשבונו הפרטי ולא דאג לעתיד תושביה. אנחנו, הישראלים, נצטרך להתעקש על כך שדף וכל החתומים על מעשי האונס והטבח ב–7 באוקטובר לא יהיו חלק מכל הסדרה עתידית.
פורסם לראשונה ב-הארץ, 18.02.2024
